כנס 2018

כנס התאגדות המרכזים הקהילתיים בישראל – 7.3.18 – מרכז קהילתי "דיונה", אשדוד.
פרופ' הלל שמיד
נשיא ההתאגדות.

1. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, יו"ר ההתאגדות, יאיר דמרי, נציג משרד החינוך ועמיתנו ושותפנו לדרך איתן טימן, אורן טואיל, מנכ"לית ההתאגדות, אתי איסלר אורחים נכבדים.
2. תודה למארגני הכנס ולמארחים אנשי החברה העירונית באשדוד אשר טרחו,תכננו והוציאו לפועל את הכנס. הכנס הוא ביטוי נאמן לדרכה של ההתאגדות לשמור על המסורת במפגש מקצועי וחברי של חבריה, מנהלים ועובדים. ההתמדה והמומנטום של העשייה חשובים.ההתאגדות עושה כל שביכולתה לשמור על הקיים וזה לא מעט וגם לסמן כיווני התפתחות לשנים הבאות. אנחנו לא יכולים לשקוט על השמרים. העולם משתנה במהירות "ואם היום אתה לא מחר אז אתה אתמול". מדי שנה נבחר נושא מרכזי הקשור לעשייה של המרכזים הקהילתיים והכנס משלב בין עיון למעשה דרך חשיפה לפעילויות ולתוכניות המתבצעות בשדה העשייה.
3. עם כל זאת ולאור העובדה שהמציאות שלנו משתנה במהירות, השאלה היא עד כמה משתנים המרכזים הקהילתיים ומתאימים עצמם למציאות העכשווית והעתידית.
   המרכזים אינם עוד ספקי השירותים הבלעדיים.יש תחרות עם ארגונים רבים אחרים המספקים שירותים דומים לאלה של המרכזים והשאלה היא אם המרכזים מצליחים לשמור על הייחודיות שלהם? האם יש להם תרומה ייחודית ושונה מזו של המועדונים למינהם הפרטיים ואלה ללא כוונת ריווח? האם כולם פונים לאותן אוכלוסיות יעד או שהמרכזים מצליחים לבדל עצמם מאחרים? האם אנחנו ככל העמים או אנחנו עם סגולה? האם אנחנו עדיין נושאים את הדגל הקהילתי והחברתי או שגם אנחנו הפכנו ליישויות כלכליות ופחות אידיאולוגיות וערכיות כי ללא כסף לא ניתן לממש מטרות שתהיינה נעלות ביותר? האם "כלכלת ההרשמה" היא המנחה את התוכניות והפעילות של המרכזים או שאנחנו ממשיכים לדבוק בערכים שהנחו אותנו בעבר? האם אנחנו מצליחים לשמור על רעננות, גמישות, הענות מהירה לצורכי הלקוחות או אולי "התברגנו", נהיינו פורמליסטים, בירוקרטים, כבדים, פוליטיים ומונעים לעתים משיקולים זרים ולא עניניים.
   בנוסף, היסטורית המרכזים הקהילתיים נועדו להוות ארגונים המגשרים על פערים, המחזקים תהליכי סוציאליזציה בין קבוצות אוכלוסיה שונות. השאלה אם היום זה מספיק? האם אנחנו משכילים למשוך אלינו אוכלוסיות חזקות ולא רק מוחלשות,האם המרכזים מספיק אטרקטיביים עבור אוכלוסיות חזקות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה? האם האחרונים יבואו למרכזים או יפנו לארגונים ומועדונים פרטיים ויוקרתיים? חשוב שהמרכזים ימשכו אליהם אוכלוסיות חזקות כי הן משדרגות את הדימוי של המרכז ואת הפעילויות שלו. על המרכזים להיות מגנט למשיכת אוכלוסיות חזקות ע"י פיתוח שירותים מתאימים להם.
4. אני לא מטיל ספק באיכות השירותים שהמרכזים מציעים ובתרומה שלהם.עם זאת,נראה לי שמתפתחת שגרה של עשייה במרכזים. אין שינויים, דרמות גדולות ופריצות דרך משמעותיות. יש לי תחושה וקצת ידע מהכרות רבת שנים עם המרכזים הקהילתיים כי נעשים דברים חשובים אך במידה רבה "יותר מאותו דבר". השינויים הם תוספתיים,לא מרחיקי לכת וראות. בנוסף, מהו האימפקט שיוצרים המרכזים בקהילות בהן הם פועלים? מזמן לא נעשה מחקר עומק על תרומת המרכזים לחברה הישראלית. האם התרומות הן אפיזודות חשובות כשלעצמן אך מוגבלות בהשפעה שלהם. האם המרכזים חושבים מספיק מחוץ לקופסא? האם הם מסתכלים מספיק קדימה? האם הם צופים את השינויים בסביבות העתיד ונערכים להם בהתאם או מגיבים לאירועים כאשר הם מתדפקים על דלתותיהם? האם הם מודעים לאתגרים העומדים בפני החברה המודרנית בכלל וזו של מדינת ישראל בפרט? האם יש חשיבה איסטרטגית או רק טקטית וקצרת טווח?האם יש מספיק חדשנות ופריצות דרך? האם המרכזים הקהילתיים הם עדיין החלוץ ההולך לפני המחנה בתחום הקהילתי כפי שהיה בעבר? אין צורך להתרפק על העבר אבל יש צורך לחשיבה על העתיד ועל האתגרים העומדים בפנינו. נמנה חלק מהם:
   4.1. התמודדות עם האי-שוויון והפערים החברתיים בישראל. מהי תרומת המרכזים לצמצום והקטנת הפערים האלה כאשר ההכנסה של משפחה בעשירון העליון גבוהה פי 12 מההכנסה של משפחה בעשירון התחתון.
   4.2. חברה אזרחית-עד כמה המרכזים משולבים בפעילות של החברה האזרחית בקידום ושמירה על זכויות,בשמירה על הדמוקרטיה כאשר יש כרסום בה, לפחות בתפישתם של חוגים רבים באוכלוסייה, באיזו מידה יש חינוך לדמוקרטיה ולהשתתפות אזרחית,עידוד לנתינה ולהתנדבות.
   4.3. שינויים דמוגרפיים-עליה במספר האזרחים הותיקים ובתוחלת החיים שלהם,שינויים במשפחה המסורתית-משפחות חד הוריות, בני אותו מין וכו'.צרכים רבים יש לילדים של משפחות אלו-האם אנחנו מפתחים תוכניות ייחודיות עבורן? באיזו מידה אנחנו מתגייסים לטובת הזקנים ומציעים להם מעבר לשחייה בבריכה שירותים נוספים? אמנם יש שירותים רבים לאזרחים הותיקים אבל המרכז הקהילתי יכול להפוך למקום מרכזי עבורם אם נשכיל לפתח שירותים איכותיים, אתגריים ומעניינים.
   4.4. שינויים טכנולוגיים בתחום השירותים החברתיים-אנו עדים לפיתוחים טכנולוגיים בתחומים שונים לבעלי מוגבלויות ונכויות ואף לאזרחים ותיקים.באיזו מידה מתפתחת טכנולוגיה מתאימה במרכזים הקהילתיים? האם אנחנו, לדוגמא, מפתחים טכנולוגיות של למידה מרחוק עבור לקוחות שאינם יכולים להגיע למרכזים?
   4.5. בהמשך לסעיף הקודם עד כמה אנחנו ערים למהפיכה הדיגטלית ומקנים ידע זה לאוכלוסיות המגיעות למרכזים? האם אנחנו מסייעים לאזרחים הותיקים להתמודד עם אתגרי הדיגטציה במקום להפוך קרבנות שלה?
   4.6. גלובליזציה – העולם מתכווץ מסיבות שונות ולכך השפעה על הגירה בין מדינות.עובדים זרים, מחפשי עבודה ומבקשי מקלט מגיעים למדינות מערביות ממדינות נחשלות והם מגיעים גם אלינו. באיזו מידה אנחנו נערכים לספק להם שירותים כל זמן שהם פה ובמיוחד לילדים שלהם. לא נכנס לויכוח הקיים בדבר הגירוש שלהם אך עלינו להיות הומניים וערים לצרכים של מהגרים חסרי מולדת ולהקל על מצבם, לפחות על ילדיהם.
   4.7. שינויים בשוק העבודה והתעסוקה-השינויים בתחום זה הם מהירים וקטלניים. מפעלים ותעשיות נעלמים חדשות לבקרים בגלל שינויים טכנולוגיים או ניהול לקוי.התוצאה עיסוקים רבים נעלמים משוק העבודה, מקצועות נעלמים והתוצאה הוצאת אנשים ממעגל התעסוקה למעגל האבטלה. המעבר מתעשיית "לואו טק" ל"היי-טק" איננו פשוט. הוא מורכב ואין כל בטחון שאנשים שעבדו על פס הייצור יסתגלו לעבודה חדשה ומורכבת יותר. הדיבורים על הכשרה מעשית הם חשובים אך העשייה לא פחות חשובה. האם על המרכזים הקהילתיים להתחיל לחשוב על אוכלוסיות אלו והכשרתן לחיים חדשים ע"י פיתוח תוכניות הכשרה לטובת אוכלוסיות אלו העלולות להפוך לאוכלוסיות מצוקה ורווחה? כיצד אנחנו מקלים על אוכלוסיות אלו את הקשיים אליהם נקלעו כתוצאה מהתמורות בשוק התעסוקה?
   4.8. רגישות תרבותית-האם התוכניות המוצעות ע"י המרכזים הקהילתיים הן מספיק רגישות תרבות ומותאמות לסוגי אוכלוסיות שונות עם ערכים, תרבות ומנטליות שונה? האם נעשים מספיק מאמצים בכיוון זה או שמא נוח וקל יותר להציע תוכניות סטנדרטיות? באיזו מידה מצליחים המרכזים לעשות "פיין טיוניג" לתוכניות שלהן או נכנסים לשגרה של "העתק הדבק". חשיבה והתאמה נדרשים כל העת.
   4.9. באיזו מידה המרכזים מצליחים ל"תפור חליפות אישיות" מותאמות לצרכים של פרטים שונים שאינם יכולים להשתלב בתוכניות שגרתיות וסטנדרטיות (כמו תוכניות לאנשים עם מוגבלות)? המגמה כיום בשירותים החברתיים "לתפור חליפות אישיות" כמענה לצרכים אינדיבידואליים.
   4.10. טיפוח המקצוענות-שם המשחק כיום הוא מקצוענות. מקצוענות נותנת כח ועוצמה, עושה את הארגון לתחרותי ומבוקש. כדי להשיג רמה גבוהה של מקצוענות יש כל הזמן להתפתח ולקנות ידע חדש, להתעדכן ולרכוש השכלה מקצועית. אנחנו עדים במקומות רבים להשטחה גדולה מדי של תחומים רבים עליהם משתלטת הבינוניות המדרדרת את ביצועי הארגונים. עלינו להזהר מהבינוניות ולהציע גם לדור החדש של המנהלים והצוותים אתגרים מקצועיים המשדרגים את עצמם ואת הארגונים בהם הם עובדים. על המרכזים הקהילתיים להרבות בחוכמה, בקניית ידע חדש כדי שלא יהפכו לעוד ארגון הדורך במקום בעוד ארגונים אחרים משתכללים ומתקדמים.
   4.11. כדי להשיג יתרון איכותי על המרכזים לא להסתפק בעשייה הנוכחית שלהם.עליהם להסתכל קדימה, לבחון את מגמות העתיד שאת חלקן הצגתי, ועל מגמות רלוונטיות בתחום החברתי והקהילתי. עליהם להתחיל לחשוב במונחים של חדשנות ויזמות חברתית, לחשוב מחוץ לקופסא כולל גיוס משאבים ויצירת שותפויות עם גורמים אחרים. המרכזים פחות מדי מעורבים בשותפויות בין-מיגזריות שיש להן פוטנציאל של מינוף הפעילויות שלהם והשגת ערך חברתי. זאת, למרות הקשיים הכרוכים ביצירה, שימור ותחזוקה של השותפויות. נדרשת חשיבה מרעננת עם דמיון ויצירתיות. צריך להזהר מהשגרה והדריכה במקום. אני מודע לקשיים היומיומיים, לצורך בכיבוי השריפות וניהול המשברים, של התמודדות יומיומית עם מציאות אפורה ומעיקה,של מלחמה מתמדת עם הביורקרטיות והרגולציה. עם זאת, נדרש מהמרכזים לא להפוך לשבויים של השגרה והמציאות הכובלת את ידיהם. עליהם לשמור על הייחודיות שלהם ועל האקסטריטוריאליות המקנה להם יתרונות רבים.

הכנסים שההתאגדות עורכת יוצרים הזדמנות לחשיפה לנושאים חדשים ולמפגש עמיתים. למרות חשיבותם ותרומתם אין בהם די. אנחנו כהתאגדות צריכים לחשוב על דרכים נוספות לשיח ביננו ולטיפוח הידע המקצועי של המנהלים והעובדים.
תודה למארגני הכנס, תודה מיוחדת לאורן טואיל ולאתי איסלר מנכ"לית ההתאגדות על ההשקעה הרבה בתכנון הכנס. מאחל לכולנו כנס מעניין ופורה.

פרופ' הלל שמיד

נשיא ההתאגדות
האוניברסיטה העברית בירושלים.